מה שנותר מהמערב

קול אחר קול, עד לניצחון האחים המוסלמים בארצות הברית

תדריך CERIF: תרומה מס' 2026/40

נכתבה על ידי: ג'וליו מאוטי, עיתונאי ומסאי ב-Foglio

תאריך: 12 בנובמבר 2026

מקור: ג'וליו מאוטי, Quel che resta dell'Occidente, 5 בנובמבר 2026 (מתורגם מאיטלקית).

פורמט: הורדת התרומה (PDF, 13 עמ')


פתיח המערכת

במאמר דעה זה, שפורסם ב-5 בנובמבר 2026 בפרסום שלו «Quel che resta dell'Occidente» ותורגם מאיטלקית, העיתונאי ג'וליו מאוטי מגיב להיבחרותם של מוסלמים אחדים לקונגרס ולבתי המחוקקים של המדינות בארצות הברית במהלך בחירות אמצע הקדנציה. בסוקרו את דרכם ואת דרכם של בני משפחתם, הוא טוען שאחדים מהם קשורים, במישרין או דרך משפחתם, לרשתות האחים המוסלמים ולארגוני צדקה המואשמים במימון טרור. הוא רואה בכך את התקדמותו, בחירות אחר בחירות, של האסלאם הפוליטי בארצות הברית, ומאשים את העיתונות בהשתקת הנושא.

העיתונות האיטלקית, כמו תמיד, נוקטת באומרטה. הנה כל אלבום המשפחה: הוא, אשתו, אמו, אביו, דודו, אחותו וחמיו. והתמונה העולה מכך מקפיאת דם

ההתרגשות גדולה באומה בשעות אלה:

«כמה מוסלמים לדעתכם ייצגו אותנו בקונגרס בינואר?

חבר הקונגרס אנדרה קארסון

חברת הקונגרס אילהאן עומאר

חברת הקונגרס רשידה טליב

חברת הקונגרס לטיפה סיימון

חברת הקונגרס עאישה והאב

חבר הקונגרס הנבחר אדם ה. חמאווי

חברת הקונגרס הנבחרת דאריאליזה אווילה שבלייה

ולסיום, כדובדבן שבקצפת, הסנאטור הנבחר עבדול אל-סייד, אינשאללה.»

«הערב עלינו לומר אלחמדוללה.»

חברת הקונגרס החדשה שהתאסלמה, דאריאליזה אווילה שבלייה, רוצה לבטל את הקניין הפרטי ואת המשטרה; הנבחרת החדשה האחרת, עאישה והאב, דורשת פתיחה מיידית של דו-שיח עם הטליבאן; וחבר הקונגרס החדש אדם חמאווי היה ידידו של «השייח' העיוור» של הפיגוע הראשון במרכז הסחר העולמי.

ואולם, אילו רבים מהנבחרים הרפובליקנים בקונגרס של ארצות הברית היו מתרועעים עם מי שהניחו את הפצצות בעיר אוקלהומה, אילו היו להם קרובי משפחה ומכרים שעבדו בשביל «ארגוני צדקה» החשודים במימון הטרור של עליונות הגזע הלבן, או אילו היו פעילים בעצמם בארגונים השואפים כיום להפיל את הדמוקרטיה הליברלית, היינו קוראים עשרות מאמרים זועמים בעיתונות האיטלקית והמערבית, והאינטלקטואלים היו זועקים «שובו של הפשיזם».

כאן, לעומת זאת, כלום. אז הבה ננסה למלא את החלל של שקרי התקשורת.

כפי שמזכיר ההיסטוריון ויקטור דייוויס הנסון, «במהלך 126 שנות בחירות אמצע הקדנציה שחלפו מאז 1900, המפלגה המחזיקה בבית הלבן הפסידה מושבים בבית הנבחרים ב-90% מהמקרים ובסנאט ב-75%».

דונלד טראמפ מתגלה ככפוף לחוק הכבידה הפוליטית לא פחות מג'ורג' וו. בוש וברק אובמה, שהפסידו בבחירות אמצע הקדנציה.

עד כאן לעניין הפוליטיקה האהובה כל כך על עיתונינו (אינני זוכר כותרות על «משאל עם נגד אובמה»).

נעבור לידיעה החשובה ביותר (בצרפת, האסלאמו-שמאלנים מקווים כעת לעשות כך גם בבחירות לנשיאות).

ח'אלד חסן כותב:

«בתוך שבועיים, האחים המוסלמים כבשו מושבים בכנסת הישראלית, זכו בסנאטור האמריקאי הראשון שלהם, ונשיא ארצות הברית הודיע, תחת לחץ, שהסיוע הצבאי לישראל יסתיים בתוך חודש. יש לכם מושג מה זה אומר לעולם?»

לי יש מושג.

ובמינסוטה, «מדינת הביוב» הידועה לשמצה של שערוריות השבטים הסומליים, תשעה סומלים נוספים נבחרו לקונגרס הפדרלי, לאחר שגם המוסלמית האנטישמית אילהאן עומאר נבחרה מחדש לקונגרס.

המוסלמים המכהנים כעת בבית הנבחרים ובסנאט ישמשו ללא ספק ראשי גשר ל«אחים» נוספים בבתי המחוקקים.

The Atlantic, המגזין האנטי-טראמפ הידוע, פרסם זה עתה כתבה מקפיאת דם על חבר הקונגרס החדש חמאווי:

«הצילום, שצולם באפריל 1993, מראה שייח' יושב על ספה, לבוש בקפטן אפור, בטורבן לבן וארגמן ובמשקפי שמש שחורים. זקנו עבות ולבן. העיתונאים נדחקים בדירת הדיור הציבורי שלו בג'רזי סיטי, ממתינים לשמוע אותו מדבר. עומר עבד א-רחמן, האיש שהעיתונים כינו השייח' העיוור, כבר נהנה ממוניטין בכל העולם המוסלמי כמנהיג הדתי של הקבוצה הג'יהאדיסטית המצרית הגדולה ביותר. בשנת 1981 הסיתו דבריו את רוצחיו של הנשיא אנואר סאדאת. הרטוריקה שלו יכלה להיות חסרת רחמים, כמו בנאום שנשא בברוקלין בתחילת 1993: "עלינו להיות טרוריסטים, עלינו להטיל אימה על אויבי האסלאם, להפחיד אותם, להטריד אותם ולהרעיד את האדמה תחת רגליהם." באביב אותה שנה חקרו רשויות אכיפת החוק את מעורבותו האפשרית של עבד א-רחמן בשני מקרי רצח לפחות, ובהם רציחתו של רב בכיר. ה-FBI ושירותי ביון זרים עצרו כמה מתלמידיו הקרובים של עבד א-רחמן, שהואשמו בכך שתרמו לפיגוע של פברואר 1993 במרכז הסחר העולמי, שגבה שישה הרוגים אך כוון לקצור מספר קורבנות גבוה בהרבה. חודשיים לאחר מסיבת עיתונאים זו, ביוני 1993, עמד עבד א-רחמן להיעצר בגין תכנון של מה שעתיד היה להיות עוד יום של טרור הרסני בניו יורק; התוכנית כללה פיצוץ של שתי מנהרות מתחת לנהר ההדסון ושל מטה האומות המאוחדות, וכן רצח מנהיג מצרים חוסני מובארכ. חמאווי עמד להעיד לטובת ההגנה במשפטו של עבד א-רחמן ב-1995. לאורך כל מערכת הבחירות שלו, חמאווי מעולם לא הסביר מדוע התרועע עם עבד א-רחמן ועם חברים אחרים בחוגו. עדים אחדים במשפט הפדרלי של עבד א-רחמן מסרו כי השייח' ותלמידיו דיברו לעיתים קרובות על בוסניה ועל חובתם של המוסלמים לנהל שם ג'יהאד. חמאווי בילה את שבועו הראשון בסרייבו ואת ארבעת השבועות שלאחר מכן בזניצה, עיר גבעות המצויה במרחק כשעת נסיעה. זניצה הפכה למפקדתה של החטיבה הידועה לשמצה המכונה Odred El Mudžahid, או "היחידה הג'יהאדיסטית", שהורכבה מלוחמים זרים שהגיעו מכל רחבי המזרח התיכון ומצ'צ'ניה. החטיבה ביצעה מעשי עינויים, ביזה וטבח בקרואטים נוצרים ובסרבים, חיילים ואזרחים כאחד, שאחדים מהם נערפו; בינואר 1994 הרגו אנשי החטיבה עובד סיוע הומניטרי בריטי בפאתי זניצה. זמן רב לאחר מכן הורשעו כמה מהמפקדים המזוהים עם החטיבה בפשעי מלחמה. Benevolence International היה שחקן חשוב במערכת האקולוגית הג'יהאדיסטית הזאת. אחרי ה-11 בספטמבר חקרו ארצות הברית ובוסניה-הרצגובינה את הארגון ופשטו על כמה ממשרדיו. הם מצאו שם קשרים מוצקים רבים לאל-קאעידה, ובהם צילום שצולם באפגניסטן בסוף שנות השמונים ובו נראה מנהל Benevolence International, אנעאם ארנאוט, לצד בן לאדן. חמאווי אמר לי שבאותה עת לא ידע דבר על קשריו של הארגון לאל-קאעידה או על תמיכתו בלוחמים ג'יהאדיסטים. עשרות שנים לאחר מכן נסע חמאווי לעזה למשימות רפואיות נוספות, לבית החולים האירופי ב-2024 ולבית החולים נאסר ב-2025. לאחר מכן הצהירה ישראל שכוחותיה מצאו את גופתו של מוחמד סינוואר, שהיה אז המפקד הצבאי של חמאס, במנהרה שעברה מתחת לחדר המיון של בית החולים. שאלתי את חמאווי על מותו של סינוואר מתחת לבית החולים האירופי. "אינני מאמין לשום דבר כל עוד אין לנו משקיפים מצד שלישי בשטח", השיב לי חמאווי.»

הם אינם זוכרים ואינם מאשרים דבר. זה נקרא תקיה. ההסתרה.

אך ההסתרה עובדת. די לקרוא את קל-הדעת הזה, ג'אני ריוטה, ב-la Repubblica: «סוציאליסטים, דתיים ופציפיסטים: מתקפת בני דור המילניום הדמוקרטים במרוץ לבית הלבן».

שנה לאחר הרשעתו של רחמן למאסר עולם בניו יורק, מחבלי «הקבוצה האסלאמית» של רחמן ביצעו את הטבח בלוקסור שבמצרים.

לתיירים אירופים נכרתו האוזניים והאף לפני שנהרגו במקדש חתשפסות. «הם היכו ילד קטן, שוב ושוב, בקנה של רובה, והמשיכו להכותו גם כשכבר היה מת.» המתקפה גבתה 60 הרוגים, ובהם 33 אזרחי שווייץ לפחות. אישה אחת סיפרה שהמחבלים רקדו תוך שהם צועקים «אללה, אללה». בין הקורבנות הזרים היו 31 שווייצרים, 10 יפנים, 5 גרמנים, 4 בריטים (ובהם ילדה), בולגרי אחד, קולומביאני אחד וצרפתי אחד. אחדים הוכרחו לכרוע ברך לפני שנהרגו. הייתה שם גם הבריטית הקטנה שונה טרנר, בת 5.

המועמד הדמוקרטי לסנאט במישיגן, עבדול אל-סייד, הביס את הרפובליקני מייק רוג'רס. וכפי שכתב ה-New York Times, «על נקודה אחת הימין והשמאל של המפלגה מסכימים: תוצאתו של אל-סייד, אם ינצח ואם יפסיד, ובאיזה פער, תקבע את הפרמטרים של הוויכוח הפוליטי והאידאולוגי שיוביל לאחד הפריימריז לנשיאות שיהיה, ב-2028, הפתוח ביותר בהיסטוריה האחרונה».

הוא ניצח, ובגדול.

סייד בנה את פרסומו על מצע פרוגרסיבי: ביטוח בריאות כללי, הוזלת יוקר המחיה, רפורמה במדיניות הביטחון, התנגדות לממשל טראמפ, מאבק נגד ישראל.

משום כך הוא אהוב כל כך על עיתונינו.

la Repubblica: «סייד: נס אמריקאי לגמרי» ו«אובמה מרים את סייד: "הוא מדבר כמו רוזוולט"».

ה-Corriere della Sera: «סייד, האפידמיולוג הנתמך בידי אובמה».

אמו ודודו של עבדול אל-סייד עבדו בארגון צדקה אסלאמי המואשם במימון אוסאמה בן לאדן, אל-קאעידה וחמאס, ואילו אביו וחמיו כיהנו בדירקטוריון של ארגון צדקה אחר המואשם במימון חמאס והמדינה האסלאמית.

דניאל גרינפילד משרטט דיוקן מצוין של המשפחה הקטנה והמקסימה הזאת.

אביו וחמיו של אל-סייד כיהנו בדירקטוריון של Life for Relief and Development, ארגון החשוד בכך שהעביר «מיליונים לקבוצה שה-FBI זיהה כזרוע הירדנית של חמאס» וש«מימן את אל-קאעידה בעיראק».

אל-קאעידה בעיראק עתידה הייתה להפוך למדינה האסלאמית.

«Life for Relief and Development» הייתה קשורה לזרוע העיראקית של האחים המוסלמים, שזרועה הפוליטית נשאה את השם המפלגה האסלאמית העיראקית (PII).

אמו ודודו של אל-סייד שיתפו פעולה עם «Islamic American Relief Agency» (IARA), שארגון האם שלה, «Islamic Africa Relief Agency», ערבב את כספיו עם כספי «Afghan Services Bureau» של אוסאמה בן לאדן.

בשנת 2004 הגדיר משרד האוצר האמריקאי את IARA ואת «Islamic American Relief Agency» כחלק מרשת טרור המספקת תמיכה לבן לאדן, לאל-קאעידה ולטליבאן. בניגוד לאב, אמו של אל-סייד עבדה בארגון בעת החיפוש של ה-FBI; בחקירתה היא הכחישה את כל ההאשמות.

פרוטוקולי המשפט הפדרלי מזכירים אותה «14 פעמים, בתיעוד מעורבותה בשמונה העברות כספים», ובכלל זה קשרים עם ח'אלד אל-סודאני, שסווג לימים כ«מחבל עולמי» (Specially Designated Global Terrorist).

ה-Afghan Services Bureau פעל באמריקה באמצעות ה-Al-Kifah Refugee Center, גוף שהעביר כספים מארצות הברית לאפגניסטן ושחבריו היו אחראים לפיגוע במרכז הסחר העולמי. הלשכה נשענה על רשתות האחים המוסלמים, שהוקמו בידי מהגרים מוסלמים מהדור הראשון שהפכו לרופאים ולמהנדסים.

חברי האחים המוסלמים הקימו וניהלו ארגוני צדקה ששימשו, הלכה למעשה, צינורות למימון האסלאם הפוליטי והטרור. IARA (Islamic Relief Agency) אף הצליחה לקבל מיליוני דולרים מ-USAID, שחלקם שימש לרכישת טלפון לוויני שיועד לאחד ממנהיגי אל-קאעידה.

כספים נוספים הגיעו ככל הנראה מ-Islamic Society of North America, שהוקמה בידי חברי האחווה; יתר על כן, IARA הוקמה כנראה בידי הנהלת American Muslim Council, שהוקם בעצמו בידי עבד א-רחמן אלאמודי, מממן של אל-קאעידה וחבר מוצהר של האחים המוסלמים, וכן נשיא לשעבר של MSA (Muslim Students' Association).

אחותו של אל-סייד התרברבה: «משפחתי משתייכת זה מכבר לאחים המוסלמים», והוסיפה: «כמה מבני משפחתי נכלאו בדיוק בשל כך.» אף שהאחים המוסלמים מציגים עצמם כארגון פוליטי, כמה ארגוני טרור אסלאמיסטיים צמחו מתוכם, ובהם אל-קאעידה וחמאס.

אחותו של סייד גם שיבחה את ה-7 באוקטובר.

ביוני הגיש משרד המשפטים כתב אישום נגד שמונה פעילים, ובהם חבר בצוותו של אל-סייד, בגין הפחדת מנהלים פרו-ישראלים באוניברסיטת מישיגן והשחתת בניין הפדרציה היהודית של דטרויט לרגל יום השנה הראשון ל-7 באוקטובר.

עבדול אל-סייד ואשתו היו שניהם מנהיגים ב-MSA (Muslim Students Association). כמה מנשיאיה ומדמויותיה הבולטות של MSA מילאו לימים תפקידי הנהגה בפוליטיקה האמריקאית ובתוך אל-קאעידה; ביניהם ואא'ל חמזה ג'ליידאן, ממייסדי אל-קאעידה ונשיא לשעבר של MSA באוניברסיטת אריזונה, ואנואר אל-אוולקי, שעמד בראש MSA באוניברסיטת קולורדו סטייט לפני שתפס את הנהגת אל-קאעידה בתימן ונהרג מתקיפת רחפן אמריקאי.

הפוליטיקה או הג'יהאד: אלה היו שתיים מהדרכים שמנהיג של MSA, שחונך בידי התנועה האסלאמיסטית, יכול היה לבחור בהן.

סייד ניהל מערכה נגד חוק של אוקלהומה האוסר את הכנסת השריעה.

עבדול אל-סייד, חרף הכחשותיו, מוצאו ממשפחה הקשורה לאחים המוסלמים, מילא תפקיד בכיר בארגון של האחים המוסלמים ונשא אישה שמוצאה ממשפחה אחרת הקשורה לאותה תנועה. שתי המשפחות היו מעורבות ברשתות של ארגוני צדקה אסלאמיים שהוחזקו תחת מעקב צמוד בחשד לטרור ולסיוע לו בשנים שלאחר ה-11 בספטמבר.

האחים המוסלמים מברכים את סייד.

ארגוני האחים המוסלמים בארצות הברית טענו שגופים כמו «Life for Relief and Development» ו«Islamic American Relief Agency» (IARA) נעשו מטרה ל«איסלאמופובים» בהקשר של «המלחמה בטרור» שפרצה לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר.

ואולם, קבוצות אלה כבר היו על הכוונת לאחר הפיגועים בשגרירויות ארצות הברית ב-1998, שתוזמרו בידי אוסאמה בן לאדן מסודאן.

למשל, חבר הקונגרס הדמוקרטי החדש אדם חמאווי נסע לבוסניה עם ארגון צדקה שהתגלה לימים כקשור לאל-קאעידה.

ריצ'רד א. קלארק, מומחה למאבק בטרור בממשל קלינטון, הוא שדרש פיקוח מוגבר על IARA. הדמוקרטים, לפני שמפלגתם הוסתננה בידי דמויות אסלאמיסטיות כמו אל-סייד ובני בריתו, החלו ליישם תוכנית ללחימה בטרור.

משפחת אל-סייד היא דוגמה אופיינית למדי לשבטים האסלאמיסטיים שהכו שורש בארצות הברית. אין מדובר ב«פרוגרסיבים» או ב«אנשי שמאל», אלא באנשים ההולכים בדרכם של האחים המוסלמים: הם מציגים רטוריקה שבמרכזה הצדק החברתי ובה בעת מעניקים עדיפות למלחמתם האידאולוגית העולמית... עזה בכלל זה.

עאבר קוואס נבחרה זה עתה לסנאט של מדינת ניו יורק. היא האמריקאית-פלסטינית הראשונה והאישה המוסלמית הראשונה שנבחרה לבית המחוקקים של מדינת ניו יורק.

משום כך הצטרף אל-סייד לתנועת «Uncommitted», במטרה להפעיל לחץ על קמלה האריס ועל הדמוקרטים שיבחרו בחמאס, הזרוע הטרוריסטית של האחים המוסלמים בעזה, על חשבון ישראל.

הסוציאליסט הדמוקרטי זוהראן ממדאני, שנבחר לאספה של מדינת ניו יורק ולאחר מכן לראש העיר, פרסם תצלום שבו הוא נראה במסגד בברוקלין לצד האימאם שלו, סיראג' והאג', שאותו תיאר כ«אחד המנהיגים המוסלמים החשובים ביותר במדינה».

בעת הפיגוע הראשון במרכז הסחר העולמי, ב-1993, פקדו את המסגד הזה כמה אנשים הקשורים למתקפה. האימאם שצולם לצד ממדאני היה שותף שלא הועמד לדין לפיגוע זה, והעיד לטובת ההגנה של עומר עבד א-רחמן, «השייח' העיוור» שעמד בראש מזימת הטרור.

והעיר של ה-11 בספטמבר נפלה כעת לידיו של אסלאמיסט הטוען שדודתו, שחששה לעטות את הרעלה, היא קורבן של ה-11 בספטמבר בדיוק כמו שלושת אלפים החפים מפשע שבן לאדן הפך לאפר.

סיראג' והאג', סגן נשיא Islamic Society of North America (ISNA), מצהיר ש«הדמוקרטיה תקרוס ולא יישאר דבר; הדבר היחיד שיישאר יהיה האסלאם. לו רק היו המוסלמים מחוכמים פוליטית, יכלו הם להשתלט על ארצות הברית ולהחליף את ממשלתה החוקתית בח'ליפות. אם שמונה מיליון מוסלמים יתאחדו באמריקה, המדינה תבוא אלינו».

זה בא, זה בא.

«קיווינו לכונן מדינה אסלאמית בכל מקום», כתב ג'מאל ח'אשוקג'י, הסוכן הקשור לקטר שנרצח. «חשבנו שהראשונה תגרור אחריה אחרת, ושזה יחולל אפקט דומינו שיוכל להפוך את מהלך ההיסטוריה האנושית.»

אם שמונה מיליון מוסלמים יתאחדו באמריקה, המדינה תבוא אלינו... הם אומרים זאת במיקרופון, לעיתונות, ברשתות החברתיות, ובכל זאת איננו מתייחסים אליהם ברצינות.

אך בקרוב, אולי, אפילו הדמוקרטים - אלה של גן הירק האורגני של מישל, של כינויי הגוף הניטרליים, של שבעים המגדרים של פייסבוק, של ה-safe spaces, של ה-trigger warnings ושל «אנשים בהיריון» - יגלו עם מי יש להם עסק.

כפי שכתבתי בשבוע שעבר: «וואללה! השמאל בנוסח ואטימו מתחיל לפחד מהברית שכרת עם השטן».

במישיגן, מדינתו של הסנאטור האסלאמי החדש, הם כבר גילו זאת.

המטרמק בחרה מועצת עיר מוסלמית לחלוטין (שלושה חברים ממוצא תימני, שניים ממוצא בנגלדשי ופולנייה אחת שהתאסלמה). «עד כה שלטו הסרבים, הקתולים הפולנים והאוקראינים בחיים הפוליטיים של המטרמק; המהגרים הבנגלדשים והתימנים החליפו בסופו של דבר את בני מזרח אירופה», הסביר ה-Guardian, היומון הבריטי הידוע באהדתו לגיוון, להכלה ולצדק החברתי.

יותר מדי גיוון: העירייה האסלאמית אסרה את דגלי הקשת.

הרבה לינדה גולדשטיין (🇵🇸🍉 I/P Commentary) @realrabbilinda

White Smoke. Michigan has a new Senator 🥳🎉🇵🇸🥰

2:23 AM · 4 בנוב' 2026 · 116 אלף צפיות · 26 תגובות · 188 ריפוסטים · 2.45 אלף לייקים

«הרבה של עזה» הנפלאה, לינדה גולדשטיין, כותבת: «עשן לבן. למישיגן יש סנאטור חדש.»

קצו של המערב החופשי מתקרב, וקברניו, המבזים ה-woke, שמחים להשמדה עצמית זו. התרוננות אובדנית זו נוכח התליינים של עצמה היא ביטוי לתשישות של תרבות שוקעת חסרת תקדים.

אם כן, כל הברכות, America the brave and the beautiful!

אך כפי שכתבתי בינואר, «בקרוב כולנו נחיה בממדניסטן».

ביום ההוא, אולי, נבין שימין או שמאל, הבחירות אינן מועילות הרבה כשכבר איבדת את ארצך.

1 ג'וליו מאוטי, Quel che resta dell'Occidente, 5 בנובמבר 2026 (מתורגם מאיטלקית).

Les analyses exprimées dans cette contribution n'engagent que leur auteur et ne représentent pas nécessairement la position du CERIF. Le CERIF accueille des contributions d'experts accrédités par son réseau ; il en vérifie la rigueur documentaire, non les conclusions.