האסלאם הפוליטי: איום היברידי על אירופה

ה«ג'יהאד התרבותי» של האחים המוסלמים. סקירת קריאה על הספר « Politischer Islam - eine hybride Bedrohung Europas », Heiko Heinisch, Nina Scholz, Gustav E. Gustenau, Nomos Verlagsgesellschaft, Baden-Baden, מהדורה ראשונה 2026, 228 עמ׳.

נקודות מפתח

Heinisch · Scholz · Gustenau · Nomos 2026 איום היברידי · מטריצה 11 × 5 צרפת: סף שלב 3 נחצה ג'יהאד תרבותי

הספר מיישם על תנועת האחים המוסלמים את מערך הסכסוכים ההיברידיים (JRC/Giannopoulos 2019, Schmid Bundeswehr, ISGAP).
אירופה מאובחנת בשלב 2 (הכנה-השפעה), עם החלקות אל שלב 3 (ערעור יציבות).
צרפת כבר חצתה, כך נטען, את סף שלב 3 בכמה תחומים - בשונה מאוסטריה.

1. הצגת הספר והקשרו

הספר, החתום במשותף בידי Heiko Heinisch ו-Nina Scholz - צמד היסטוריונים ומדעני מדינה וינאים העוסק זה כחמש עשרה שנה באיסלאמיזם במרחב דובר הגרמנית - ובידי Gustav E. Gustenau - פקיד בכיר אוסטרי שבא מעולם הצפייה האסטרטגית וההגנה - הוא פרי גישה של התכנסות דיסציפלינרית שאינה שכיחה: חקר תנועת האחים המוסלמים נעשה בו במשותף בידי המומחיות שמקורה במחקר החברתי על האיסלאמיזם האירופי ובידי כלי התאוריה של הסכסוכים ההיברידיים שפותחה בתוך מוסדות הביטחון האירופיים (Bundeswehr, JRC, SWP).

הספר מרחיב וממשיך את החקירה שכבר הגישו Scholz ו-Heinisch ב-Alles für Allah. Wie der politische Islam unsere Gesellschaft verändert (וינה, 2019) ומשתלב בעקבות העבודות שנעשו בווינה בתוך ה-Dokumentationsstelle Politischer Islam (DPI).

הכותרת עצמה מזקקת את תזת הספר: להחיל על תנועת האחים המוסלמים את הקטגוריה של איום היברידי (hybride Bedrohung), שעד כה גויסה בעיקר לניתוח שחקנים מדינתיים (רוסיה, סין, איראן) או שחקנים לא-מדינתיים אלימים (ג'יהאדיזם מזוין). כותרת המשנה מאמצת את הביטוי הפנימי של קאדרי התנועה - Civilization Jihadist Process - שמקורו ב-Explanatory Memorandum הידוע של Akram Adlouni, שנכתב ב-1991 עבור הסניף הצפון-אמריקני ונתפס במשפט Holy Land Foundation.

2. מבנה הספר ותכניתו

יש לומר זאת מלכתחילה: מבנה הספר הזה ייחודי, ואף מבלבל במבט ראשון. הקורא הפותח את תוכן העניינים ניצב מול מבנה בלתי-שגרתי בספרות מדעי החברה: שלוש עשרה חטיבות המסומנות באותיות (A-M), חלק מרכזי (פרק G) התופס לבדו יותר משליש הכרך וחוזר על אותה רשימה של אחד עשר תחומי פעולה הממוספרים באופן זהה - ואחריו פרק H החוזר שוב על רשימה זו עבור שתי אפשרויות חלופיות, ולבסוף פרק i החוזר עליה בפעם השלישית עבור המקרה האוסטרי.

ייחוד זה אינו פגם: הוא אופן ההצגה הטבעי של ניתוח אסטרטגי מטריציוני. דווקא משום שהספר נוקט צורה של מטריצה (ולא של סיפור ליניארי) יש לפענח את מבנהו בטרם ניגשים לתוכנו.

משעה שמפתח זה בידינו, המבנה מתבהר: הספר נפרש על שלוש עשרה חטיבות (A-M) המשלבות חלק מושגי (A-E), רשת אנליטית של אחד עשר תחומי פעולה (F), פריסה לאורך חמישה שלבים (G), תרחיש חלופי בעל שני ענפים (H), חקר מקרה המיושם על אוסטריה (I), מיפוי אסטרטגי (J) ושלוש חטיבות מסכמות (K, L, M).

כוחו של מבנה זה טמון ברשת המטריציונית 5 שלבים × 11 תחומים: לכל שלב אסטרטגי של התנועה, המחברים פורטים את אחד עשר תחומי הפעולה שזוהו. הדבר מעניק לקורא מטריצה שיטתית - שהיא, ונציין זאת מיד, גם האופן שבו המסמכים האסטרטגיים הפנימיים של האחים המוסלמים (“הפרויקט” מ-1982, ה-Memorandum מ-1991) חושבים ומתכננים את עצמם.

אחד עשר תחומי הפעולה הנבחרים הם: (1) תרבות, ציוויליזציה ואידאולוגיה; (2) ארגון פנימי; (3) האוכלוסייה המוסלמית; (4) החברה בכללותה; (5) חינוך; (6) המדינה והמוסדות הציבוריים; (7) תקשורת; (8) כלכלה; (9) שיתופי פעולה ובריתות; (10) מתנגדי האיסלאמיזם; (11) אמצעי לחימה.

מן ההיבט המתודולוגי (פרק E, עמ׳ 43-46), הספר נשען על שיטת SPHEERE שפותחה בידי EICTP (European Institute for Counter-Terrorism and Conflict Prevention), המשלבת ניהול אסטרטגי של סיכונים וניתוח סכסוכים. העתקתה אל שחקנים לא-מדינתיים היא אחד המהלכים המתודולוגיים החדשניים ביותר בספר.

ארבעה שלבים בונים אותה: ניתוח השדה האסטרטגי ובחירת אחד עשר התחומים, ניסוח אפשרויות פעולה בכל תחום, קיבוץ האפשרויות לתרחישים אסטרטגיים קוהרנטיים באמצעות תיבה מורפולוגית, המחשה דרך מפה אסטרטגית. העיגון התאורטי (Fink/Siebe, Szenario-Management, 2016) מחזק את המחקר מול ביקורות על אֶסֵאיזם. כלים אלה נעדרים כיום מן המערך הצרפתי המקביל (SGDSN, CIPDR, DGSI): אימוצם יאפשר לצאת מניתוח לפי אירועים מבודדים ולעבור לניתוח אסטרטגי מערכתי.

איור 1 - תרשים עץ של תוכן העניינים. שלושה טורים התואמים את שלושת הרגעים הגדולים של הספר: (משמאל) יסודות תאורטיים A-E ופרק F של אחד עשר תחומי הפעולה; (במרכז) פרק G, לב הספר, שבו אחד עשר התחומים נפרטים על פני חמשת השלבים האסטרטגיים; (מימין) תרחיש חלופי H, חקר המקרה האוסטרי I, מיפוי J ומסקנות K-M. שלב 2 (הכנה-השפעה), המודגש בזהב, תואם את השלב המאובחן כיום עבור אירופה.

3. התזות המרכזיות של הקטע

3.1. פרויקט רב-דורי של טרנספורמציה תרבותית

המבוא מציב כתזה פותחת שמעורבות האחים המוסלמים בדמוקרטיות המערביות אינה צבירה אופורטוניסטית של יוזמות אזרחיות, צדקתיות, חינוכיות וכלכליות, אלא פרויקט פוליטי קוהרנטי:

“מאחורי חזית זו של חברה אזרחית מסתתר עם זאת פרויקט ארוך-טווח שמטרתו לחולל שינוי פוליטי, אידאולוגי, תרבותי ודתי במדינות ובחברות הדמוקרטיות. המטרה ארוכת-הטווח המוצהרת של האחים המוסלמים היא כינון ח'ליפות כסדר איסלאמי עולמי. חזון זה, הנתפס כאוטופיה שיש לממש בהדרגה ובשיטתיות על פני כמה דורות, מופיע בכתבים רבים של התנועה.” - A. מבוא, עמ׳ 11

תזה זו נתמכת אחר כך בקורפוס של התנועה עצמה: הטקסט התכניתי של Hassan al-Banna “אל הנוער” (תכנית בת שבעה שלבים לכניעת העולם ל“מסר של האסלאם”), המסמך האסטרטגי מ-1982 של האחים המוסלמים - המכונה “הפרויקט” - המנסח את המטרה “לכונן שליטה איסלאמית על פני כדור הארץ”, וה-Memorandum של Akram Adlouni (1991) שממנו שולפים המחברים את הציטוט הבא:

“מה שחשוב הוא שנניח את היסודות ושאחרינו יבואו עמים ודורות שישלימו את הצעדה ואת הדרך, אך תוך שהם הולכים לפי קו מנחה מוגדר בבירור.” - Mohamed Akram Adlouni, Explanatory Memorandum, 22 במאי 1991, מצוטט עמ׳ 11

הפרויקט הרב-דורי מודגם שוב בציטוט של Youssef al-Qaradawi, ההוגה המנחה של התנועה עד מותו ב-2022:

“אני צופה שהאסלאם יכבוש את אירופה בלי להזדקק לחרב או לקרב - באמצעות הדעוה ובאמצעות האידאולוגיה. על המוסלמים להתחיל לפעול כדי לכבוש עולם זה.” - Qaradawi, Qatar TV, 28 ביולי 2007 (ארכיון MEMRI), מצוטט עמ׳ 12

3.2. ההיברידיות כמפתח קריאה

מושג המפתח של הספר הוא זה של איום היברידי:

היברידיות של הגישה (שילוב של אמצעים חוקיים/לא-חוקיים, סדירים/לא-סדירים, אזרחיים/צבאיים, גלויים/סמויים);
היברידיות של המבנה (גרעין קאדרים היררכי, ארגוני חזית, לוויינים, יחידים המושפעים אידאולוגית, תמיכות מדינתיות - קטאר, כווית, טורקיה).

“גישתם של האחים המוסלמים היא עצמה היברידית; מנגד, הארגון מציג מבנה היברידי. גרעינו מורכב ממנגנון קאדרים היררכי בקפדנות, השולט בארגוני כיסוי ולוויין רבים. זה מושלם בידי ארגונים ויחידים המושפעים אידאולוגית, החברים בתנועת המונים עולמית. רשת זו של שחקנים לא-מדינתיים מורחבת בידי תמיכות מדינתיות כגון קטאר, כווית וטורקיה, המספקות לאחים המוסלמים תמיכה תעמולתית, פיננסית ולוגיסטית.” - עמ׳ 13

יש להדגיש שמסגרת מושגית זו אינה יצירה מקורית של שלושת המחברים: היא מושאלת במפורש מקורפוס מוגדר של הספרות האירופית על הסכסוכים ההיברידיים.

3.3. עיקרי השאילות התאורטיות על ההיברידיות

תרומתם הייחודית של Heinisch, Scholz ו-Gustenau טמונה במהלך - הקשה מבחינה מתודולוגית - של העתקת מערך מושגי שמקורו ב-security studies האירופיים אל שחקן לא-מדינתי בעל ייעוד “תרבותי”.

ארבעה מקורות השראה מוכרים במפורש:

Giannopoulos, Smith, Theocharidou (The Landscape of Hybrid Threats, JRC Technical Reports, 2019, הערות 6, 18, 19) - המסגרת הצירית: מודל השחקנים, מושג התחומים (שממנו גוזרים המחברים את הרשת בת ה-11), מושג הכלים, ובעיקר הגיון ההסלמה בארבעה שלבים המהווה את עמוד השדרה של פרק G;
Johann Schmid (Bundeswehr, ISPSW, טקסטים 2021-2023, הערות 12, 14, 15) - אוצר מילים איכותני של ההיברידיות: “אזורים אפורים של ממשקים”, “מלחמת פסיפס”, “מלחמה רב-תחומית”, הרעיון שההיברידיות מוגדרת בשילוב הדו-משמעי המכוון של הכלים;

תרומתם של שלושת המחברים היא בחיבור מסורות אלה למטריצה אחת ויחידה 11 × 5 ובהחלתה על מקרה תנועת האחים המוסלמים האירופית. זהו, למיטב ידיעתי, הספר האירופי הראשון המבצע סינתזה זו.

3.4. ארבעת שלבי המתקפה ההיברידית ביישום על תנועת האחים המוסלמים

בהמשך ישיר להיגיון ההסלמה בארבעה שלבים שגיבשו Giannopoulos, Smith ו-Theocharidou (JRC 2019, עמ׳ 36-42, מצוטט במפורש בהערה 19 עמ׳ 21), המחברים מציעים את ההעתקה הבאה למקרה תנועת האחים המוסלמים:

הכנה-הפרעה (Priming-Interference): זיהוי פגיעויות מערכתיות, הקמת רשתות השפעה, הפצת נרטיבים ממוקדים, הרגלה הדרגתית של חברות המטרה לרמה מוגברת של השפעה חיצונית.
הכנה-השפעה (Priming-Influence): ניצול שיטתי של הלקחים מהשלב הקודם כדי לעצב תפיסות, תבניות פרשניות והיגיון קבלת החלטות.
ערעור יציבות (Destabilization): תעמולה מתואמת, מסעות דיסאינפורמציה, קיטוב, לחצים כלכליים או משפטיים, פרובוקציות ממוקדות, החרפת קווי הסכסוך, שלילת לגיטימציה מהשחקנים המדינתיים.
כפייה (Coercion) - שלב תפיסת השלטון: מעבר מהשפעה עקיפה לכפייה ממוקדת של החלטות פוליטיות או אסטרטגיות, עד כדי איום או שימוש באלימות גלויה.

אבחונם של המחברים - כפי שהוא עולה מן המסגור הכללי, מחקרי המקרה האוסטרי שלהם והתייעצויות עם מומחים אירופיים (שאני נמניתי עמם) - הוא שתנועת האחים המוסלמים באירופה מצויה כיום בעיקרו של דבר בשלב 2 (הכנה-השפעה, Priming-Influence), עם יסודות של החלקה אל שלב 3 (ערעור יציבות, Destabilization) בהקשרים לאומיים מסוימים.

שלב 2 הוא זה שנראה, באורח פרדוקסלי, השפיר ביותר משום שהוא מגייס:

“בעיקר [ב]אמצעים חוקיים, מקובלים חברתית ובעלי אופק ארוך-טווח, ומנצל את הפתיחות הדמוקרטית, את שלטון החוק ואת חופש הביטוי כמנופים תפעוליים.” - B. הכנה-השפעה (Priming - Influence), עמ׳ 22

3.5. האנלוגיה למלחמה הקרה

פרק B נפתח בהקבלה מפורשת בין האיום של האחים המוסלמים לבין האתגר הקומוניסטי של המאה ה-20. ההשוואה אנליטית, לא פולמוסית: היא מכוונת לצורת הסכסוך - אידאולוגית, מערכתית, ארוכת-טווח - ולא לשקילות של התכנים:

“בשני המקרים, חרף מרוץ החימוש העצום שאפיין את המלחמה הקרה, אין מדובר בראש ובראשונה בעימותים צבאיים גלויים, אלא בסכסוכים מערכתיים ארוכי-טווח שבהם לפחות אחד הצדדים חותר לחולל שינוי עמוק בסדר החברתי, הפוליטי והנורמטיבי של יריבו. בכורת ההשפעה האידאולוגית היא מאפיין מובהק.” - B. אופיו ההיברידי של האיום, עמ׳ 17

המחברים מגייסים כאן את John Lenczowski (Political-Ideological Warfare in Integrated Strategy) ואת דוח ISGAP על החדירה המערכתית של התנועה בארצות הברית (2025). האנלוגיה מבקשת לתפוס את מה שבגישת האחים המוסלמים חומק מן הקטגוריות המקובלות של הביטחון: לא ההכרעה הצבאית המיידית, אלא “השחיקה האסטרטגית של תפיסות הסדר הדמוקרטי מבפנים, באמצעות הגמוניה תרבותית, החלקות נורמטיביות ושינויי נאמנות ארוכי-טווח” (עמ׳ 17).

4. תחומי הפעולה

פרק F (עמ׳ 47-59) מספק את הרשת האנליטית של אחד עשר התחומים הבונה את כל המחצית השנייה של הספר. המחברים מזהים אחד עשר תת-מערכות שבהן יכולים האחים המוסלמים להפעיל השפעה ישירה, ואלה, מוצלבות עם חמשת השלבים האסטרטגיים של פרק G, יוצרות את המטריצה המרכזית של הספר. לכל תחום מנוסחת מטרה אסטרטגית ומצוינים הארגונים או המנגנונים המפעילים אותה.

התחום הראשון (עמ׳ 47-48) הוא אידאולוגי: הוא עוסק ב“ג'יהאד התרבותי” (civilization jihad), ביטוי שהמחברים מאמצים מן ה-memorandum של Adlouni מ-1991 ומפרקים לחמישה שלבים פנימיים (Settlement, Establishment, Stability, Enablement, Rooting). הספר משייך רשמית לתחום זה את השלישייה חזון-אוטופיה / זהות / תכנית שהצעתי ב-Le Frérisme et ses réseaux (הערה 92, עמ׳ 47).

תחומים 2 ו-3 (עמ׳ 48-51) עוסקים בשחקן עצמו: הארגון החוצה-לאומי (קאדרים, מבני כיסוי, מארג מוסדות האחים המוסלמים FIOE/CEM, FEMYSO, ECFR, IESH), ולאחר מכן האוכלוסייה המוסלמית כמטרה ראשונה, שיש לארגן סביב זהות איסלאמית קולקטיבית.

FIOE / CEM - Fédération des organisations islamiques en Europe (Federation of Islamic Organisations in Europe), renommée en 2020 Conseil des musulmans d'Europe (Council of European Muslims). Fondée en 1989, basée à Bruxelles, elle est l'organisation faîtière qui fédère les principales associations frères-musulmans de chaque pays européen (dont l'UOIF en France, l'IGD en Allemagne). Elle est considérée dans la littérature comme la principale structure de représentation européenne du courant frériste.

FEMYSO - Forum des organisations européennes de jeunesse et d'étudiants musulmans (Forum of European Muslim Youth and Student Organisations). Fondé en 1996, basé à Bruxelles, il regroupe les branches jeunesse des associations affiliées à la FIOE/CEM. Il est le principal interlocuteur jeunesse du monde frériste auprès des institutions européennes, notamment inscrit au registre de transparence de l'Union européenne et partie prenante de réseaux comme ENAR.

ECFR - Conseil européen de la fatwa et de la recherche (European Council for Fatwa and Research). Fondé en 1997 à Dublin à l'initiative de la FIOE, présidé pendant plus de vingt ans par Youssef al-Qaradawi. Il produit des fatwas (avis juridico-religieux) adaptées aux musulmans vivant en contexte minoritaire - le « fiqh des minorités ». Il est l'autorité normative de la mouvance frériste européenne.

IESH - Institut européen des sciences humaines. Fondé en 1992 à Château-Chinon (Nièvre), présenté officiellement comme un établissement privé de formation d'imams et d'enseignants de religion musulmane. Dans l'ouvrage, il est identifié comme l'université théologique de la mouvance frère-musulmane en Europe, antenne académique de l'UOIF française. L'IESH a été dissous par décret du gouvernement français le 3 septembre 2025. Il avait essaimé à Francfort (Allemagne), Dublin, Leicester et Birmingham (Royaume-Uni).

תחומים 4 עד 7 (עמ׳ 51-55) מתארים את הפעולה על תת-המערכות החברתיות: החברה בכללותה (הגמוניה תרבותית, בקריאה גרמשיאנית מפורשת), החינוך (משיעור הקוראן ועד האוניברסיטה), המדינה ומוסדותיה (לובי חיצוני בשילוב חדירה פנימית), והתקשורת (מדיה, דיאלוג בין-דתי, מונופול על פרשנות האסלאם, שימוש שיטתי במונח “איסלאמופוביה”).

תחומים 8 ו-9 (עמ׳ 55-57) נוגעים לכלכלה (הסמכת חלאל, מקרקעין עמותתיים דרך EMUG/Zayat/IGMG, תזרימי קטאר-כווית-טורקיה) ולשיתופי הפעולה והבריתות, המדינתיים (קטאר, כווית, טורקיה, איראן) כמו האזרחיים (ENAR, מפלגות שמאל, כנסיות, איגודי עובדים). תחום 10 (עמ׳ 57-58) מכסה את מתנגדי האיסלאמיזם ואת מנגנוני הפסילה המכוונים אליהם.

התחום האחד עשר והאחרון (עמ׳ 58-59) הוא זה של “אמצעי הלחימה”: בשלב הנצפה כיום מדובר בעיקר בכלים משפטיים (lawfare), תקשורתיים ומידעיים, בליווי מה שהמחברים מכנים התפקיד “של המצית ושל הכבאי” - אותם ארגונים משתלבים במנגנוני המניעה וההסרה-מרדיקליזציה שאותם הם מזינים בעקיפין. הדוגמה הארכיטיפית שנבחרה היא פרשת Samuel Paty (עמ׳ 59), הנקראת כשרשרת הוקעה פומבית → הפחדה → אלימות.

לבסוף מזכירים המחברים את הסמל ההיסטורי של התנועה: שתי חרבות משולבות מתחת לקוראן והקריאה “היו מוכנים!”.

אחד עשר תחומים אלה מהווים את מפתח הכניסה לכלל הניתוח; הם נשנים באופן שיטתי בפרק G (שלב אחר שלב), בפרק H (אפשרויות חלופיות) ובפרק I (המקרה האוסטרי).

5. האפשרויות האסטרטגיות של האחים המוסלמים

פרק G (עמ׳ 61-170) מיישם את התרשים המטריציוני. הוא מצליב את אחד עשר תחומי הפעולה שהוגדרו בפרק F עם חמשת השלבים האסטרטגיים הנגזרים ממסגרת Giannopoulos (הכנה-התבססות, הכנה-השפעה, ערעור יציבות, עימות, תפיסת השלטון).

5.1. שלב 1 - הכנה והתבססות (שנות ה-1950-1980)

שלב זה תואם את הגעתה ואת התבססותה הדיסקרטית של האחווה באירופה. אירופה אינה עדיין מטרה; היא מקלט שממנו ניתן לתמוך באחווה הנרדפת בארצות המוצא. אחד עשר תחומי הפעולה נסקרים להלן.

(1) ג'יהאד תרבותי - הקו המנחה הוא ההסתרה: הצגה פומבית התואמת את הסדר הדמוקרטי, מטרות אידאולוגיות המוסרות רק בפנים, היעדר אזכור בדוחות שירותי הביטחון האירופיים. האחווה ממצבת עצמה כבעלת ברית פוטנציאלית נגד ההשפעה הסובייטית בזמן המלחמה הקרה, דבר המקנה לה תמיכות מדינתיות, ובהן לובית עבור מסגד מינכן.

(2) ארגון - זהו התחום המפותח ביותר של השלב. המרכזים האיסלאמיים נוסדים בז'נבה, במינכן, באאכן ובפרנקפורט סביב Saïd Ramadan, חתנו של al-Banna. אגודת הסטודנטים המוסלמים (MSV) קמה במינכן ב-1964. המועצה האיסלאמית של אירופה נוסדת בממלכה המאוחדת ב-1973, כש-Ramadan בוועד המנהל. באוסטריה, Himmat ו-Nada מקימים ב-1962 את השירות הסוציאלי המוסלמי, שממנו תיוולד ב-1979 הקהילה הדתית האיסלאמית (IGGÖ), המוכרת בידי המדינה כארגון גג. Milli Görüş מתארגן בקהילה הטורקית בראשית שנות ה-1970 ומשתף פעולה מלכתחילה עם רשתות האחים.

(3) האוכלוסייה המוסלמית - האחווה הופכת לציר בין הקהילות המתהוות לבין המוסדות; היא מבקשת להציב עצמה כגוף ייצוג בלעדי, דבר המעורר כבר בשנות ה-1980 את ההשגות הפנימיות הראשונות (בעיקר באוסטריה, סביב IGGÖ).

(4) החברה בכללותה, (5) חינוך, (6) המדינה והמוסדות הציבוריים - שלושת התחומים הללו נותרים מעוטי-השקעה במהלך השלב. הפעולה החברתית מוגבלת לאוניברסיטאות ולכמה מיזמים עירוניים; ההוראה מוגבלת לשיעורי קוראן וערבית במסגדים; המדינה נבחנת רק לשם קבלת אישורים מנהליים וצליחת מכשולים בירוקרטיים.

(7) תקשורת - המערך מכוון פנימה אל הקהילות, עם שני כלים מכוננים: העיתון דובר הגרמנית Al-Islam (1958, שהפך לבטאון המרכז האיסלאמי של מינכן) וכתב העת דובר הערבית Majallat al-Muslimin שייסד Ramadan בז'נבה ב-1959.

(8) כלכלה - האחווה מקפידה מלכתחילה להיות בעלת הבעלות על מרכזיה (מינכן, אאכן, פרנקפורט), ומניחה את היסודות לנכסי מקרקעין אירופיים. Youssef Nada, שהתמקם באוסטריה בשלהי שנות ה-1960, מקים רשת חברות בין המזרח הקרוב לאירופה, שתתרחב אל המגזר הפיננסי בשלהי שנות ה-1980.

(9) שיתופי פעולה ובריתות - התמיכות הפיננסיות מגיעות בעיקר מערב הסעודית (שהייתה אז אוהדת), מכווית, מבחריין, מלבנון ומטורקיה; הבריתות האזרחיות עם מפלגות, ארגונים לא-ממשלתיים ודתות אחרות עדיין אינן קיימות. (10) מתנגדי האיסלאמיזם - אין פעולה מובנית נגד יריבים מערביים בשלב זה; לכל היותר סילוקם של יוזמי מיזם מסגד מינכן שאינם מן האחים, סימן לרצון מוקדם בשליטה פנימית. (11) אמצעי לחימה - אין פעולה אלימה באירופה; האלימות נותרת מוגבלת לתמיכה בקבוצות הג'יהאדיסטיות בארצות המוצא, בעיקר במצרים ובסוריה.

בתום השלב, האחווה בנתה באירופה תשתית צנועה אך קוהרנטית וממקמה את עצמה, מבלי שהמדינות הקולטות הבחינו בכך, בראש האסלאם המאורגן המתהווה.

5.2. שלב 2 - הכנה והפעלת השפעה (משנות ה-1980 ועד היום)

שלב זה תואם את המעבר מעמדה של התבססות דיסקרטית לאסטרטגיה אקטיבית של השפעה, ללא שימוש באלימות. זהו השלב הנצפה כיום באירופה, המסומן במסמכים האסטרטגיים הפנימיים מ-1982 ומ-1991, שהושלמו ב-1995 בספרו של al-Qaradawi, Priorities of The Islamic Movement, ובפיקה של המיעוטים שלו. אחד עשר תחומי הפעולה נסקרים להלן.

(1) ג'יהאד תרבותי - המטרות המוצהרות הן התמיכה במדינה האיסלאמית העולמית, החדירה למפלגות, לארגונים הלא-ממשלתיים ולמוסדות, והמונופוליזציה של נושאי האינטגרציה, האפליה, ה“איסלאמופוביה” וה“גזענות האנטי-מוסלמית”.

(2) ארגון - קדחת מייסדת בצומת שנות 1980-1990: UOIF בצרפת (1983), FIOE ב-1989 (שהפכה ל-CEM ב-2020), IESH של Château-Chinon (1992), FEMYSO (1996), ECFR של דבלין בראשות al-Qaradawi (1997). רשת האחים המוסלמים האירופית מונה כיום כמאתיים ארגונים.

(3) האוכלוסייה המוסלמית - האחווה מבקשת לכונן את מוסלמי אירופה כקהילת זהות נפרדת ולהעמיד את הנורמה שלה תחת סמכותה. הפתוות של ECFR כופות את ההפרדה חלאל/חראם ומעניקות תוקף לעונש המוות בגין כפירה.

(4) החברה בכללותה - האסטרטגיה נשענת על ניצול סבלני של מה ש-Taleb מכנה “עריצות המיעוט הקטן”: חברת הרוב אינה מוכרחה, היא מותנית לקבל נורמות של מיעוט המוצגות כזכויות. זהו, לדעתי, המנוף המכריע ביותר והקשה ביותר להדוף באמצעות התשובות המשפטיות הקלאסיות.

(5) חינוך - תשתית משלה של האחים (IESH וסניפיה, IRPA האוסטרית, בתי ספר דתיים בבלגיה ובגרמניה) ומנוף קטארי דרך Education City בדוחא (מ-1997), המארחת את HEC Paris וכמה אוניברסיטאות אמריקניות ובריטיות גדולות.

(6) המדינה והמוסדות הציבוריים - עבודה כפולה של לובי (מרשם השקיפות של האיחוד האירופי, FEMYSO, CCIE) ושל חדירה מוסדית. האיסור הצרפתי על CCIF בדצמבר 2020, בעקבות רצח Samuel Paty, עוקף מיד באמצעות העתקת המושב לבריסל תחת השם CCIE - דוגמה סמלית ליכולת ההסתגלות האירופית של המערך. השחקנים מנסים לשלול לגיטימציה מכל צורה של פיקוח מדינתי במאבק בטרור האיסלאמי, בהציגם אותה כאפליה כלפי המוסלמים וכהתקפה גזענית נגדם.

(7) תקשורת - ארכיטקטורה תקשורתית קוהרנטית סביב Al Jazeera (מ-1996), IslamOnline, Middle East Eye (לונדון 2014) וה-Qatar Media City שבבנייה. אסטרטגיית מסגור-מחדש של השיח שלאחר ה-11 בספטמבר מפלחת את הקהלים (ממשלות, חברת הרוב, מוסלמים מתונים, פונדמנטליסטים, שמאל פוסט-קולוניאלי וכו') ומכווננת את המסרים לפי פילוח.

(8) כלכלה - מערך צדקתי ופיננסי מסיבי המאורגן סביב Europe Trust (Leicestershire), Islamic Relief Deutschland (הממומנת בידי ממשלת גרמניה) ו-IRW של בירמינגהם (הנתמכת בידי האיחוד האירופי). שוק החלאל האירופי, הנאמד ב-15-16 מיליארד דולר, הוא מנוף של נורמליזציה הדרגתית - מעברה של KFC France להיצע חלאל של 100 %, שעליו הגבתי ב-FigaroVox בינואר 2026 ושהספר מצטט, הוא דוגמה סמלית לכך.

(9) שיתופי פעולה ובריתות - רשתות זהותניות ופוסט-קולוניאליות (ENAR, BDS, Students for Justice in Palestine), בריתות מפורשות עם La France insoumise בנושאי האנטי-גזענות ופלסטין, מימונים מדינתיים שהגיעו בעיקר מקטאר, מכווית, ולאחרונה מטורקיה.

(10) מתנגדי האיסלאמיזם - מסעות מאורגנים נגד המוסלמים הביקורתיים (Khorchide, Aslan, Ourghi, Ateş, Jasser, Nomani) ונגד החוקרים, באמצעות כלים כמו European Islamophobia Report של Hafez ו-Bayraklı, שמומן זמן-מה במשותף בידי האיחוד האירופי בטרם הופסק לאחר החלטת הפרלמנט האירופי באפריל 2021.

(11) אמצעי לחימה - חוקיים רשמית, אך האחווה יודעת לנצל את האלימות שאותה אין היא מבצעת בעצמה. רצח Samuel Paty הוא סמל לשרשרת הוקעה פומבית → הפחדה → אלימות: אביה של תלמידה פותח את המסע, האמאם מן האחים Sefrioui מפיץ אותו, מוסלמי צעיר בן 18 עורף את ראש המורה ב-16 באוקטובר 2020, מבלי שקאדרי האחווה יסובכו במישרין.

עקרון השלב הזה הוא השחיקה הזוחלת: לחולל שינוי בסדר הדמוקרטי באמצעים חוקיים, מבלי לחצות שום סף של קרע פורמלי.

5.3. שלב 3 - ערעור יציבות (שהחל בשנות ה-2010)

שלב זה תואם את השחיקה ההדרגתית של כושר התפקוד של תת-המערכות המדינתיות והחברתיות. הוא מתחיל בשנות ה-2010, נכרך על שלב 2 מבלי להחליפו, ומוצא את הטריגר המבני שלו בגלי ההגירה של 2015-2016. האחווה אינה נדרשת לחולל את המשבר: הדינמיקות הדמוגרפיות והאידאולוגיות מייצרות אותו; רשתות האחים ממירות אותן למנוף פוליטי. אחד עשר תחומי הפעולה נסקרים להלן.

(1) ג'יהאד תרבותי - החיבור בין המקרו-אסטרטגיה המוצהרת לבין הדינמיקות המקומיות הבלתי-נשלטות הוא מעתה מרכזי: די לאחים המוסלמים ללוות את ערעור היציבות המתחולל ולהשליך עליו את הפרויקט הנורמטיבי שלהם, מבלי לתכננו.

(2) ארגון - מקצוענות והיררכיזציה של הרשת: מה שפעל כתנועה עממית מתארגן מחדש כגוש כוח, בהתאם לקריאתו של al-Qaradawi לאחד את “ההתעוררות האיסלאמית” לחזית אחת.

(3) האוכלוסייה המוסלמית - הופעת אזורים בעלי תוקף נורמטיבי חלופי. שלטי “charia zone” מוצבים בלונדון כבר ב-2011. הדמוגרפיה משתנה: שיעור המוסלמים באוסטריה עולה מכ-4 % ב-1981 ל-8,3 % ב-2021. שיח ה“החלפה” מאומץ מעתה מעל הבמה בידי אמאמים אחדים (למשל ב-Dar al Farooq שבמינסוטה ב-2026).

(4) החברה בכללותה - המחברים מדברים על “ליבנוניזציה” גוברת של המרחבים העירוניים, מונח שאני מוצאת מדויק יותר מזה של קהילתנות משום שהוא מכנה פיצול קונפליקטואלי ולא רק מצטבר. מדד האינטגרציה של ÖIF מפברואר 2025 מציין ש-66 % מהאוסטרים שנשאלו שופטים לשלילה את החיים המשותפים עם המוסלמים.

(5) חינוך - זהו התחום שבו ערעור היציבות הוא המדיד ביותר. בכיתות וינאיות מסוימות, יותר מ-80 % מהתלמידים הם ממוצא מהגר. הדוחות הגרמניים מדווחים על ילדים לא-מוסלמים המתאסלמים מפחד הצקות. פרויקט “אסלאמיזציה של הידע”, שנוסח בכנס לוגאנו ב-1977 ושיטתי בידי al-Faruqi וה-International Institute of Islamic Thought, נכנס לשלב פעיל - הספר מצטט את Kalifat שלי עבור שושלת רעיונית זו.

(6) המדינה והמוסדות הציבוריים - תחום שבו ערעור היציבות מקבל את משמעותו החדה ביותר. דוח משרד הפנים הצרפתי ממאי 2025 מגדיר את תנועת האחים המוסלמים כאיום על הלכידות הלאומית. חמש רשויות מקומיות בבריסל - ובהן Molenbeek ו-Saint-Josse - מוצגות כאזורים מוחרמים. ה-Sharia Councils הבריטיים, שהותרו כבר בשנות ה-1980 לענייני דיני משפחה, תרמו לפי Elham Manea לגיבושן של חברות מקבילות. המדינה מאצילה בהדרגה תפקידים ריבוניים מסוימים למתווכים דתיים.

(7) תקשורת - אסטרטגיה שלטת של רוויית המרחב המידעי, בולטת במיוחד לאחר 7 באוקטובר 2023: Al Jazeera, TRT ונבכי שחקנים מן האחים מפיצים בהיקף רחב ייחוסי שווא וחצאי-אמיתות. הרחבתי את הניתוח בריאיון ל-Die Welt באוקטובר 2025, שהספר מצטט.

(8) כלכלה - המחברים מזכירים את האיום הסעודי מ-2016 על אגרות החוב של האוצר האמריקני כהמחשה לפגיעותן של הדמוקרטיות מול מנופים פיננסיים מדינתיים עוינים.

(9) שיתופי פעולה ובריתות - הפכו א-סימטריים: האחווה כופה את סדר יומה, והשותפים הזהותניים מן השמאל מתיישרים עמו בשתיקה, מחוסר יכולת טיעונית. (10) מתנגדי האיסלאמיזם - המסעות נגד הביקורתיים מתפשטים מעתה אל שופטים, תובעים, פקידי ציבור ומורים.

(11) אמצעי לחימה - הפתווה של IUMS מאפריל 2025 מגדירה את הג'יהאד נגד ישראל כחובה אישית, הסתה המטשטשת את הגבול בין ג'יהאד חוקי לג'יהאד מזוין. פרשת Lee Rigby ממחישה בעקיפין נקבוביות זו כאשר ערעור היציבות מגמיש את המעבר בין הזרמים.

שלב 3 מתאפיין בהעצמה איכותית ולא בשינוי אסטרטגיה: החדירה המוסדית הסבלנית נותרת הרקע, וערעור היציבות הוא צורתה התפעולית.

5.4. שלב 4 - עימות (תרחיש עתידי)

שלב זה תואם את המעבר מאסטרטגיה חוקית לאסטרטגיה כופה. הוא עתידי לחלוטין, ומשורטט בדרך של אקסטרפולציה מן השלבים הקודמים ומן התקדימים האיראני, המצרי והטורקי. הוא מניח גיוס פוליטי עז, דיכוי גלוי, פנייה גוברת לאלימות וחיסול שיטתי של המתנגדים. אחד עשר תחומי הפעולה נסקרים להלן.

(1) ג'יהאד תרבותי - הסיסמה ההיסטורית של האחווה, “האסלאם הוא הפתרון”, מופעלת מחדש. החדירה הסבלנית שהתנהלה זה ארבעים שנה מופעלת מעתה כדי להשתלט על גלגלי המדינה, בתמיכה מכרעת של קטאר וטורקיה.

(2) ארגון - טרנספורמציה מבנית מרכזית. הרשת האופקית, שעד אז הייתה פלורליסטית למראית עין, מתהפכת לארכיטקטורה מרוכזת והיררכית. ארגוני נוער וארגוני נשים אוטונומיים הופכים למדורים משולבים. ובעיקר, מוקם מבנה פרא-צבאי, בהשראת al-Nizam al-Khass שהקים al-Banna ב-1940 - ממד הנעדר מן הניתוחים המתרפסים של האסלאם הפוליטי, והמבטל את ההשוואות המרגיעות לדמוקרטיה הנוצרית.

(3) האוכלוסייה המוסלמית - האחווה מדירה את הארגונים המתחרים וכופה את סמכותה הדתית והפוליטית על המוסלמים הרגילים. כללי לבוש, כללי מזון ושמירת הרמדאן הופכים למחייבים. בשכונות שבשליטת האחים, המשפט הציבורי מאבד מתוקפו.

(4) החברה בכללותה - הפיצול העירוני מתהפך לעימות גלוי. באזורים מסוימים, נשים, מיעוטים מיניים ויהודים כבר אינם מתנועעים בחופשיות; מופיעים מצבים הדומים למלחמת אזרחים סמויה.

(5) חינוך - האסלאמיזציה של הידע עוברת מן הפרויקט הדוקטרינרי ליישום התקפי: תכנים הנחשבים לא-איסלאמיים מוסרים מתכניות הלימודים, הפחדה פרא-צבאית באוניברסיטה, מסעות סטודנטים נגד המרצים הבלתי-רצויים.

(6) המדינה והמוסדות הציבוריים - זהו התחום המסמן את המפנה. הסמכות הציבורית נדחקת מן החברות-שכנגד, שבהן הביטחון הפנימי מופקד בידי האחווה ובעלי בריתה. המטרה היא העברה חלקית של התפקידים הריבוניים; באורח פרדוקסלי, האזורים שבשליטה איסלאמיסטית עשויים להיראות כאיים של יציבות יחסית בתוך מרקם מדינתי מוחלש.

(7) תקשורת - קטאר וטורקיה מגבירות את השקעותיהן במדיה האירופית, ומייצרות ארכיטקטורה הומוגנית המיושרת עם האידאולוגיה של האחים המוסלמים. אמצעי התקשורת המתנגדים מופחדים.

(8) כלכלה - מגזר החלאל שוקל מעתה די כדי לכוון את החלטות היזמים, ובכלל זה באמנות, בתרבות ובסחר החוץ. המדינות-החסות רוכשות מניות בתשתיות האסטרטגיות; התלויות הפיננסיות מצמצמות את מרחב התמרון הפוליטי.

(9) שיתופי פעולה ובריתות - השותפויות עם השחקנים הלא-איסלאמיים נמקות או נכנעות. הבריתות עם השמאל הזהותני נבלעות או מנוטרלות, מחוסר יכולת טיעונית לעמוד מול התביעה הנורמטיבית.

(10) מתנגדי האיסלאמיזם - הלחץ מתפשט אל שופטים, תובעים, מורים ופקידי ציבור, עם פיגועים ממוקדים המשמשים אזהרה מופתית, ברוח הפתגם שהמחברים מאמצים: “הענש אחד, חנך מאה”.

(11) אמצעי לחימה - שינוי איכותי. הזרוע הפרא-צבאית מבטיחה את הגנת הארגון, פועלת ככוח שיטור בשכונות שבשליטה ומוצבת בעימותים האלימים. האלימות, שעד אז נמנעו ממנה או האצילו אותה, הופכת לכלי ישיר, מקבלת לגיטימציה דתית ומשולבת במלואה בתכנון האסטרטגי.

5.5. שלב 5 - תפיסת השלטון (תרחיש עתידי)

שלב זה תואם את כינונו של סדר איסלאמי ואת ייסודה מחדש של המדינה על יסוד השריעה. הוא עתידי לחלוטין לגבי אירופה, וממודל על בסיס התקדים האיראני מ-1979, הפרק המצרי הקצר 2012-2013 וכתביו התכניתיים של Qutb. העמדה האינסטרומנטלית כלפי הדמוקרטיה סוכמה בידי Erdoğan ב-1998: רכבת שיורדים ממנה משהושגה המטרה. אחד עשר תחומי הפעולה נסקרים להלן.

(1) ג'יהאד תרבותי - בהיותה מוצגת ככוח מסדר מול המשבר שהיא תרמה להולדתו, האחווה נוטלת על עצמה את משימות המדינה, מחליפה את המוסדות, רודפת את המתנגדים ומכפיפה את כלל החברה לנורמות האיסלאמיות.

(2) ארגון - המחלקות שהשתלבו בשלב 4 (נוער, משפחה, רווחה, בריאות, כלכלה, ביטחון) כבר תפקדו כממשלת צללים וכעת נוטלות את השליטה במוסדות המדינה המקבילים. הארכיטקטורה הארגונית הופכת לאפרט מדינתי.

(3) האוכלוסייה המוסלמית - האסלאם הפוליטי מורם למעמד של דת מדינה. הזרמים המוסלמיים הביקורתיים או החורגים נאסרים ויכולים במקרה הטוב להתקיים רק במחתרת. הכשרת האמאמים והמורים הדתיים מאוחדת תחת חסות האחווה; לשכת אִרְשַאד מכוונת את הוראת הקוראן ואת דרשות יום שישי.

(4) החברה בכללותה - אלכוהול, בשר חזיר וכל הנחשב חראם נעלמים מן ההיצע הציבורי; אירועי התרבות המנוגדים לנורמות המוסריות מבוטלים. חיג'אב חובה, הומוסקסואליות ואורחות חיים לא-איסלאמיים נאסרים. יהודים ונוצרים נסבלים באופן פורמלי אך מורדים למעמד של ד'מים - אזרחים ממדרגה שנייה המודרים מן המשרות הציבוריות; שאר הדתות מאבדות את זכויותיהן. משטר זה אינו אקסטרפולציה: הוא היישום החוקי של מה שהפתוות של ECFR כבר מתאורות בתפוצה.

(5) חינוך - האסלאמיזציה של הידע מובלת עד תומה: הידע המדעי מתקבל רק אם אינו סותר את הקוראן ואת הסונה. ההפרדה בין המינים הופכת לכללית. החינוך הדתי תופס את המקום המרכזי; עיצוב “דור אדוק” היקר ל-Erdoğan הופך למטרה המוצהרת.

(6) המדינה והמוסדות הציבוריים - המערכת המשפטית מכוונת מחדש אל השריעה; חוקה חדשה מעגנת מוסדית את השיטה האיסלאמית. התקדים האיראני נותן את סדר הגודל (עשרה חודשים לאחר שובו של Khomeini). מדיניות החוץ מגויסת לשירות הפרויקט הפאן-איסלאמי; המדינה מתנתקת מן הברית המערבית.

(7) תקשורת - תבניות הפרשנות האיסלאמיות הופכות לשיח השלט. הביקורת מאבדת לגיטימציה, העמדות החורגות מוכפשות כעוינות לאסלאם ומדוכאות בידי המדינה. אמצעי התקשורת שנותרו משמשים כמדיה ממלכתית.

(8) כלכלה - חברות, ייצור, יבוא ויצוא כפופים להנחיות דתיות. כל קשר כלכלי עם ישראל נשלל; מרחב כלכלי איסלאמי נכונן עם המדינות בנות הברית, על חשבון הקשרים עם המערב.

(9) שיתופי פעולה ובריתות - השותפויות עם השחקנים הלא-איסלאמיים מאבדות כל תועלת טקטית ומנותקות. (10) מתנגדי האיסלאמיזם - תחילה מחוסלים היריבים הנחושים, ואחר כך בעלי הברית לשעבר הנחשבים למתחרים או לסרבנים נוחלים אותו גורל. המהפכה האיראנית מספקת את הארכיטיפ: מפלגת Tudeh, שתמכה ב-Khomeini, נמחצה ב-1982 משהתייצב המשטר.

(11) אמצעי לחימה - לצד האלימות הפרא-צבאית במרחב הציבורי, כלי הדיכוי המדינתיים מגויסים במלואם: בתי כלא, מחנות מעצר, עינויים. המדינה האיסלאמית מבססת את כוחה ומתפתחת, כניסוחם המאופק של המחברים, אל דיקטטורה טוטליטרית.

6. חידושים ותרומות ייחודיות

הספר מכיר בתקפותו של מושג ה-frérisme ובתאורטיזציה שלו: “המונח נטבע בידי האתנולוגית הצרפתייה Florence Bergeaud-Blackler. ראו: "Le Frérisme et ses réseaux, l'enquête", פריז 2023, בגרמנית: Kalifat nach Plan. Frérismus und seine Netzwerke in Europa, Tübingen 2025.” הוא מאשר ומרחיב את ההבחנה המושגית שגיבשתי ב-Le Frérisme et ses réseaux בין השתייכות פורמלית לאחווה לבין הזדהות אידאולוגית עם פרויקט האחים, הבחנה שהמחברים מאמצים ללא כל דו-משמעות:

“על בסיס מושגים אלה התפתחה רשת עולמית של אנשים וארגונים אשר, מבלי להשתייך בהכרח רשמית לאחים המוסלמים, פועלים ברוח של "frérisme" ומפיצים את רעיונות האחים המוסלמים.” - עמ׳ 13

אני קוראת את ספרם של Heinisch, Scholz ו-Gustenau כהמשך אסטרטגי של המסגרת שהנחתי ב-Le Frérisme et ses réseaux. במקום שבו חקירתי האתנוגרפית מתעדת את חומריות הרשתות, את הפצת הנורמות (חלאל, רעלה, BDS, פסבדו-קרבניות) ואת המוסדות-הרצועות (FIOE, FEMYSO, CEM, ECFR ועוד), הספר האוסטרי מבצע הרחבה משולשת:

הרחבה דיסציפלינרית: מהמחקר החברתי של האיסלאמיזם - שאני נמנית עמו - אל הצפייה האסטרטגית ואל הביטחון הלאומי. הכלים משתנים: אלה כבר אינם כלי האנתרופולוגיה, אלא כלי ה-security studies והניתוח העתידני המיושם על סכסוכים היברידיים.
הרחבה מושגית: מושג האיום ההיברידי מאפשר לתת שם ולהעניק כלים למה שכיניתי מן ההיבט הסוציו-אידאולוגי במילה frérisme. שתי הגישות משלימות זו את זו: אני מתארת את ה'מה' (הנורמות, השחקנים, הרשתות), Heinisch-Scholz-Gustenau מתארים את ה'איך' האסטרטגי (השלבים, התחומים, הכלים).
הרחבה גאוגרפית: חקר המקרה המעוגן הוא אוסטרי (חלק I, עמ׳ 185 ואילך), דבר המתעד זירה אירופית מרכזית שכמעט לא נדונה בצרפת ומזין את המיפוי המשווה של תנועת האחים המוסלמים באירופה שרשת המחקר שלי מבקשת לכונן.

מעבר להתכנסות עם מצב המחקר, ניתן להצביע על ארבע תרומות ייחודיות.

6.1. הצפייה העתידית

המטריצה 11 × 5 אינה תיאורית בלבד: היא מציגה עצמה כאבחונית ועתידנית. היא יכולה לשמש להערכת מיקומה של זירה לאומית נתונה (צרפת, בלגיה, הולנד) בהתקדמות השלבים, ולצפות את המעברים - דבר התואם את “הגילוי המוקדם האסטרטגי” (strategische Früherkennung) שהמחברים תומכים בו (עמ׳ 23). עם זאת, יכולת ההעתקה שלה אל מחוץ למקרה האוסטרי עוד טעונה בחינה.

6.2. ניתוח שלב 2 כשלב המסוכן ביותר דווקא משום שהוא חוקי

הספר מנסח נקודה מרכזית בניתוח: מה שמאפיין את האיום של האחים המוסלמים, בשלב הנוכחי, אינו האלימות אלא חוקיותו הפורמלית. האסטרטגיה מתנהלת בדרך של שימוש אינסטרומנטלי בכלים עצמם של הדמוקרטיה הליברלית:

“המטרה היא טרנספורמציה של המערכות הדמוקרטיות באמצעים חוקיים, כלומר לא העימות הגלוי והאלים, אלא השחיקה הזוחלת.” - עמ׳ 20

ועוד:

“ההשפעה מופעלת בעיקר באמצעים חוקיים, מקובלים חברתית ובעלי אופק ארוך-טווח, ומנצלת את הפתיחות הדמוקרטית, את שלטון החוק ואת חופש הביטוי כמנופים תפעוליים.” - עמ׳ 22

לניסוח זה יש עניין תפעולי לכל המבקש להבין את תנועת האחים המוסלמים: הוא מסיט את הברירה הרגילה בין “איסור” ל“סובלנות” אל מונח שלישי - החוסן הדמוקרטי - המכיר בחוקיותם של מעשים בודדים ובה בעת מזהה את האסטרטגיה המצטברת שהם משרתים. נותר לברר כיצד ניתן לתרגם חוסן זה למנגנונים של משפט פוזיטיבי מבלי לפגוע בחירויות הציבוריות - שאלה שהספר אינו ניגש אליה חזיתית.

6.3. הממד הממלכתי של התמיכה: קטאר, כווית, טורקיה

בשלבו את התמיכות המדינתיות (קטאר, כווית, טורקיה דרך AKP, ATIB, IGMG) בתוך מבנהו של השחקן ההיברידי עצמו, הספר מרחיב את מושג ההיברידיות אל מעבר לניגוד מדינה / לא-מדינה.

7. סיכום: מה לעשות עם הספר הזה?

הספר מציע חיבור של שלוש ספרויות שפעלו עד כה במקביל: הניתוח הסוציו-אידאולוגי של תנועת האחים המוסלמים (Bergeaud-Blackler, Vidino, Manea), הספרות על האסטרטגיות הפנימיות של התנועה (Adlouni, Qaradawi, מסמכים אסטרטגיים) והספרות על הסכסוכים ההיברידיים (Giannopoulos et al., Schmid, Lenczowski). למיטב ידיעתי, זהו הניסיון האירופי הראשון מסוגו.

הספר מאפשר לחשוב בעת ובעונה אחת על הקוהרנטיות הדוקטרינרית של פרויקט האחים המוסלמים ועל תפעוליותו האסטרטגית בדמוקרטיות האירופיות - חיבור שנעדר מן הספרות הקודמת. ההפניה המפורשת לעבודתי (הערה 8 עמ׳ 13, פרק D עמ׳ 37, פרק F עמ׳ 47, פרק I עמ׳ 185, ושש הופעות נוספות בפרק G) משבצת את הספר בשושלת מושגית שאת השימוש בה הוא מרחיב בחמשו אותה בכלי ה-security studies.

ניתן להעלות על הדעת כמה מהלכים תפעוליים על בסיס מסגרת זו:

יישום משווה של המטריצה 11 × 5 על עיקר מדינות אירופה (צרפת, בלגיה, גרמניה, אוסטריה, הולנד, הממלכה המאוחדת, איטליה), כמקבילה אמפירית לרשת התאורטית של המחברים;
לזהות, לכל מדינה, את המצב הנוכחי של השלב (הכנה-הפרעה, הכנה-השפעה, ערעור יציבות) ואת מדדי המעבר;
לחבר אבחון זה אל “הגילוי האסטרטגי המוקדם” שהמחברים קוראים לו (עמ׳ 23), בהציעם למחקר, לחברה האזרחית ולמוסדות הציבוריים מסגרת ניתוח משותפת למדינות החברות השונות;

האבחון הכבד ביותר בהשלכותיו, לגבי צרפת, הוא זה שנוסח בפרק M: צרפת כבר חצתה, בכמה תחומי פעולה, “במידה רבה” את סף שלב ערעור היציבות (עמ׳ 217). אוסטריה, המגיעה רק לסף זה, מחזיקה עם זאת מאז 2020 ב-DPI (Dokumentationsstelle Politischer Islam) הכפוף למשרד הפדרלי לאינטגרציה, בתכנית ממשלתית 2025-2029 מפורשת בנושא הקיצוניות הדתית, ובאיסורים ממוקדים (רעלה מלאה, רעלה בבתי ספר מתחת לגיל 14 ב-2025). צרפת, המצויה כביכול בשלב מתקדם יותר בהסלמה, אינה מחזיקה באף אחד מן המנגנונים הללו. פער זה - יותר איום, פחות כלים - הוא אחד הלקחים המכריעים ביותר של הספר עבור המדיניות הציבורית הצרפתית.

מקומו של ספר זה בקורפוס הייחוס של המחקר האירופי על תנועת האחים המוסלמים ועל האסלאם הפוליטי בשנים 2026-2027 הוא ממדרגה ראשונה.

Dr Florence Bergeaud-Blackler
אנתרופולוגית, חוקרת ב-CNRS (HDR)
נשיאה-מייסדת של CERIF - המרכז האירופי למחקר ומידע על האחים המוסלמים
cerif.eu